התנאים להעסקת עובדים זרים

הגירת בני-אדם לצורך עבודה הנה תופעה עולמית המצויה במגמת עלייה מתמדת. החל בשנות ה-90, גדל באופן ניכר היקף העסקתם כחוק של עובדים זרים בכל ענפי המשק בישראל. להותרת כניסתם ושהייתם של עובדים זרים השפעה גדולה על המשק הישראלי והחברה בישראל.

מצד אחד להעסקת עובדים זרים יתרונות כלכליים בהיותם כוח עבודה זול. מצד שני, עובדים ישראלים מתקשים להתחרות בעובדים הזרים על מקומות עבודה מה שמביא לגידול האבטלה. הגידול באבטלה יוצר נטל כבד על אוצר המדינה בתשלומי קצבאות ובהרחבת מערכות הרווחה.

משכך מדינת ישראל נדרשה לקבוע מדיניות, ולהקים תשתיות פיקוח ואכיפה על העובדים הזרים.

העסקה חוקית

בישראל מועסקים עובדים זרים בארבעה תחומים עיקריים: סיעוד, בניין תעשיה וחקלאות.

בשנת 1991 נחקק בישראל חוק העסקת עובדים זרים, שקבע את תנאי הזכאות להעסקת עובדים זרים בישראל. חוק נוסף שמסדיר את תעסוקת עובדים זרים בישראל הוא חוק הכניסה לישראל. המדיניות הישראלית, כפי שמשתקפת מהחוק, מבקשת לצמצם עד למינימום את תופעת העובדים הזרים בישראל, להבטיח את יציאת העובדים עם פקיעת היתר העבודה שניתן להם, ולפקח על השוהים שלא כחוק במדינה.

• אשרות עבודה לעובדים – על-פי חוק הכניסה לישראל, זר הרוצה להיכנס לישראל ולשהות בה לצרכי עבודה או לצרכים אחרים אינו בעל זכות קנויה לכך, והוא זקוק להיתר כניסה ורישיון ישיבה בישראל.
• היתר למעסיק – מעסיק ישראלי המבקש להעסיק בעִסקו עובדים שאינם אזרחי ישראל או תושביה, נדרש לקבל היתר לכך מטעם רשות האוכלוסין וההגירה.
• אישור רפואי – המעסיק קיבל אישור ממדינת החוץ כי העובד נבדק בדיקה רפואית, בתוך שלושת החודשים קודם כניסתו לישראל, ונמצא שאינו נשא של אחת מהמחלות הכתובות בחוק.
• רישום – המעסיק ירשום את העובדים הזרים תחת שמו ברשות האוכלוסין וההגירה, לאחר תשלום אגרות כדין.
• כפיפות למעסיק בלעדי – עובדים זרים רשאים לעבוד אך ורק עבור המעסיק המורשה שאצלו הם רשומים באותה עת. עובדים זרים אינם רשאים לעבוד אצל מעסיק אחר, אפילו במהלך תקופות של הפסקה בעבודה.
• חוזה עבודה בכתב – המעסיק מחויב לחתום מול העובד הזר על חוזה עבודה בשפתו של העובד, המפרט את תנאי עבודתו. ההסכם חייב להיות מפורט מספיק ולכלול מידע בנוגע לתנאי השכר, תאריכי תשלום, שעות העבודה, משך תקופת ההעסקה, פרטים על חופשות וכו'.
• מגורים הולמים – מעסיק חייב לספק לעובדו הזר מגורים הולמים במשך כל תקופת העסקתו של העובד הזר ובמשך תקופה של 7 ימים לפחות לאחר סיום ההעסקה. על המגורים לעמוד בתנאים אשר נקבעו בתקנות.
• משרה מלאה – עובדים זרים חייבים להיות מועסקים על ידי המעסיק החוקי שלהם במשרה מלאה. חל איסור על העסקת עובדים זרים במשרות חלקיות.
• יום מנוחה – עובדים זרים זכאים ליום מנוחה שבועית לפי חוק שעות עבודה ומנוחה של 36 שעות לפחות. המנוחה חייבת לכלול את יום שישי, יום שבת או יום ראשון, בהתאם לדתו של העובד.
  חוק שעות עבודה ומנוחה לא חל על עובדים בתחום הסיעוד וזאת בשל היעדר האפשרות לפקח על שעות העבודה והיעדר אפשרות לכמתן.
• ביטוח רפואי – מעסיקים של עובדים זרים מחויבים לספק להם ביטוח רפואי פרטי במשך כל תקופת העסקתם.
• השכר ומרכיביו – עובד זר זכאי לשכר מינימום על פי חוק. המעסיק צריך להוסיף לשכר המינימום גם שעות נוספות והחזרי נסיעה. עובד זכאי לקבל גם דמי הבראה בהתאם לוותק וגם לימי מחלה. המעסיק אינו רשאי לנכות משכרו של עובד זר כספים מעבר לאלו שנקבעו על פי הדין (מס הכנסה, ביטוח לאומי, השתתפות בביטוח ובמגורים, והוצאות אש"ל – אוכל, שינה ולינה).
• פיצוי פיטורין – לאחר שנת עבודה, העובד זכאי לפיצויים אם פוטר או שהתפטר על רקע נסיבות המחייבות תשלום פיצויים גם במקרה של התפטרות

הפרת כללי העסקה של עובדים זרים

מעסיק שלא מילא את חובותיו על-פי חוזה העבודה בקשר למגורים, לביטוח רפואי, לתלוש שכר מפורט או להודעה מוקדמת על פיטורים, עובר עבירה מנהלית ועשוי להיקנס בסכומים של אלפי שקלים על כל הפרה.
כמו כן, עובד זר רשאי להגיש תביעה נגד המעסיק שלו לקבלת כספים כמו פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ופדיון ימי חופשה.

במקרים חמורים עשויים להיות מוגשים נגד מעסיקים אלה כתבי אישום פליליים.