נהיגה בשכרות – משמעות הסירוב לבדיקה

נהיגה בשכרות הינה עבירה חמורה ביותר אשר מותירה אחריה רק כאב ואובדן. 

אדם אשר נוהג בשכרות מסכן לא רק את עצמו ואת היושבים עמו ברכב אלא את כל הנהגים האחרים על הכביש. נהיגה בשכרות היא לא רק עבירה על החוק, נהיגה בשכרות היא בורות שאין כמותה. נהיגה בשכרות היא יהירות חסרת בושה היות שלאף אחד אין זכות לשחק בחיים של אחרים.

נהיגה בשכרות – מדיניות ההחמרה

בשנים האחרונות אנו עדים למדניות קשוחה וחסרת סובלנות בכל הנוגע לנהיגה בשכרות.

החלק העיקרי בהחמרה הזו נוגע לשינוי בחוק הקובע עונש מינימום – פסילה של רישיון הנהיגה לתקופה מינימאלית של שנתיים לכל נהג המורשע בנהיגה בשכרות. מטבע הדברים, הדעות חלוקות לגבי קיומו של עונש מינימאלי בחוק.

ישנם הטוענים כי בשל שכיחותה הנוראית של התופעה הזו של נהיגה בשכרות, אין אלא לנקוט ביד קשה. אלו סוברים כי קביעת עונש מינימום משרתת היטיב את המטרה וזוהי קביעה ראויה בחוק.

כמובן כי מולם עומדים גם אלו אשר טוענים כי קביעת עונש מינימום הנה מוגזמת וכי יש להבחין בין סוגים שונים של נהגים. המחוקק אמנם מאפשר לבית המשפט לגזור עונש מופחת אך מדובר במקרים נדירים ביותר, קרי, "מטעמים מיוחדים שיירשמו".

בדיקת שכרות

קיימות שתי סוגי בדיקות המאפשרות איתור נהגים שיכורים:

1. בדיקת דם – שוטר יכול להורות על נהג לעשות בדיקת דם רק במקרים בהם הנהג היה מעורב בתאונת דרכים או התרחשה תאונת דרכים או אם לשוטר יש חשד סביר כי הנהג נהג בשכרות. לפי בדיקה זו, אדם נהג בשכרות אם נמצאה בגופו כמות אלכוהול העולה על 50 מיליגרם ב-100 מיליליטר של דם.

2. הינשוף – שוטר רשאי להורות על נהג לבצע בדיקת נשיפה ללא כל צורך בחשד מסוים לגבי אותו נהג. נהג נחשב שיכור לפי בדיקה זו, אם רמת האלכוהול אצלו הייתה מעל ל- 240 מיקרו-גרם אלכוהול לליטר אוויר נשוף.

משמעות הסירוב לבדיקת שכרות

ברמת הכלל, אדם המסרב לעבור בדיקת שיכרות נחשב בעיני החוק כמי שנהג בשכרות. סעיף זה בחוק תוקן במסגרת מדיניות ההחמרה עם הנוהגים בשכרות והוא נועד למנוע מנהגים שיכורים להתחמק מעונש בעזרת סירוב לבצע בדיקה. בשל חומרתה של עבירת נהיגה בשכרות ובשל העונש הכבד שבצידה, נוהג בית המשפט בזהירות יחסית עם החזקה הזו הקובעת כי המסרב לבדיקת שכרות הוא נוהג בשכרות.

בית המשפט בודק את נסיבותיו של כל מקרה כאשר על התנהגות השוטר לעמוד בתנאים מסוימים בכדי שסירובו של נהג לבצע בדיקת שכרות ייחשב כאילו נהג בשכרות. בית המשפט יבחן את התנהגותו של השוטר ואת סיבת הסירוב של הנהג.

על השוטר להבהיר היטב לנהג את מטרת הבדיקה, לבקש את הסכמתו לביצועה ולהסביר בצורה מובנת לנהג את המשמעות המשפטית של הסירוב לבדיקה.

ישנם מקרים בהם המסרב לבדיקת שכרות לא ייחשב כמי שנהג בשכרות אם הסירוב הנו על רקע רפואי או אם נכח בית המשפט כי הנהג לא הבין את משמעות הסירוב.

לסיכום נאמר זאת, אף נעצרתם ונתבקשתם לעבור בדיקת שכרות, רצוי ומומלץ לא לסרב, במיוחד אם אין לכם מה להסתיר….

דעו כי סירובכם יכול להיות לרעתכם אך באותה העת, יכול בית המשפט למצוא אותו כסירוב לגיטימי. אני אומרת – הכי טוב להימנע מלכתחילה מכל העניין ופשוט לתת את המפתחות למי שלא שתה. לא יותר פשוט? בילוי נעים וסעו בזהירות!