דיני תעבורה – משפט מונופול

סטודנטים, אנשי עסקים, פנסיונרים, שליחים, חיילים, דתיים, חילונים, גבוהים, נמוכים. כולם נוסעים בתחבורה הציבורית. האוטובוסים, המוניות והרכבת, הם הגורם המשותף לכל אותם אלה, השונים כל כך בצורתם ובאורחות חייהם.

גם היום, בעידן המכוניות הפרטיות ושאר בעלי המנוע הניידים, לא סר טעמה של התחבורה הציבורית וכשמה, היא עודנה מסייעת לכל דיכפין בתנועה ובהגעה לכל אתר שיחפוץ.

דיני תעבורה, מעגנים בחוק את מעמדה של התחבורה הציבורית במדינת ישראל וקובעים כללים המגדירים את כלי הרכב המרכיבים את התחבורה הציבורית ואת דרכי התנהלותה.

תחבורה ציבורית לא לעניים בלבד

לעיתים מפתיע הדבר, אך התחבורה הציבורית כלל וכלל אינה פרי המצאתה של החברה האנושית המתקדמת.

עוד בימי הביניים הונהגה תחבורה ציבורית, עבור אנשים שלא היה ביכולתם לרכוש בעבור עצמם אמצעי תחבורה פרטיים. כרכרות ענק, רתומות לסוסים אבירים, עברו אלפי מילין ברחבי הגלובוס, נושאים בקרבם נוסעים שונים ומגוונים.

בימינו אנו, כבימי הביניים התחבורה הציבורית אומנם ניתנת לכל דורש, אך כמובן הנוסע נדרש לשלם עבור הנסיעה. בזמנים הקדומים, מקובל היה לעיתים לקבוע את מחיר הנסיעה על פי אומדנים לאו דווקא מוסריים, כגון מעמדו של הנוסע – אם רם הוא, יכפיל העגלון את מחיר הנסיעה ואם משא עימו, המכביד על הסוסים ישלש נהג העגלה את השכר המגיע לו.

אך על פי רוב מקובל היה לחשב את תעריפי הנסיעה לפי מרחק הנסיעה והמזון הדרוש לסוסים הנושאים את הכרכרה.

בדומה לכך, בעידן המודרני מחושבים תעריפי הנסיעה בתחבורה הציבורית על פי אומדנים שנקבעו בסעיפי דיני תעבורה. סעיפים הכוללים בין היתר את עלויות הדלק, מרחקי הנסיעה וזמניה.

עם זאת מחירי התחבורה הציבורית, לרוב מסובסדים על ידי הממשלה ומאפשרים לכל אדם, עני כעשיר ליהנות מנסיעה בה.

פחיתות הכבוד, שבימים עברו ליוותה כל נסיעה בתחבורה הציבורית, התפוגגה וכיום על נוסעי התחבורה הציבורית נמנים אנשים מכל המעמדות.

תחבורה ציבורית – רק בישראל

עד לפני שנים לא רבות, מלבד רכבת ישראל ושירותי המוניות, פעלו בישראל שני כוחות תחבורה עיקריים, החברות אגד ודן, שהרכיבו את מערך האוטובוסים של התחבורה הציבורית.

הבלעדיות הבלתי מעורערת שנודעה להם, שעוגנה גם על פי דעת הקהל וגם על פי דיני תעבורה לא הותירה כלל במשך שנים רבות כל מקום לתחרות.

ואולם, בשנים האחרונות, עם עליית קרנו של מוסד ההפרטה שהחל מונהג בישראל, החלו חברות אוטובוסים נוספות להצטרף לשוק התחבורה הציבורית ולהציע את שירותיהם לקהל הנוסעים הרכב.

בלעדיותן של אגד ודן התפוגגה, וכבישי הארץ מלאו אוטובוסים שונים עליהם מתנוססים לראווה שמות חדשים ומרעננים.

התחרות היטיבה עם שוק התחבורה הציבורית וכיום נהנה הנוסע הישראלי מהיצע רחב של תחבורה ציבורית, המספק לו זמינות תדירה ונוחה, בכלי רכב חדישים ומשוכללים, בכל עת שיחפוץ.

תחבורה ציבורית ודיני תעבורה יש מה לשפר

דיני תעבורה, האמונים גם על אכיפת חוקי התנועה, בקרב כל האוחזים בהגה. מחמירים עשרות מונים כאשר המדובר הוא בנהגי התחבורה הציבורית, הנדרשים למיומנות נהיגה ולאחריות אישית כפולה ומכופלת מזו של של כל נהג אחר.

ברם, בנוסף לעבודתם כנהגים, לרוב הם עסוקים במהלך הנסיעה גם בגביית דמי הנסיעה מהלקוחות ובשמירה על הסדר בכלי הרכב.

הדבר גורע מיכולתם ומעמיד בסיכון את כלל העוברים בדרך. יטיב המחוקק אם ישכיל לנקוט שיטות שיקלו על הנהגים למלא נאמנה את מלאכתם המיועדת להם ושמטרתה מתן שירותי תחבורה בטוחה ומהירה לכלל הציבור. ישכיל לעשות זאת למען התחבורה ולמען ביטחונה.