דיני משפחה – משפט הסוד הקטן

אני לא אספר, נשבע. אני אפילו מבטיח לשכוח את זה. לתמיד. להתעלם. להוריד את המסך מעל ההצגה הזו, שחוזרת על עצמה כל לילה. התפאורה קבועה. מיטה דלה, שמיכה, ארבע קירות ששותקים. לילה.

הירח זורח מעל החלון, מתבייש או שמא מתעלם. חושש, מתכנס בעצמו. מעיף מבט קצר בחדר, מאיר את הצל שחומק פנימה, אופף במגע, מתנשם. שולח ידיים גסות. מתנצל בלחש, מתנשף במאמץ ומזכיר את הסוד הקטן.

אין דיני משפחה ואין דיין

בשעה שעינייכם משוטטות בין שורות המאמר, נמצאים אלפי ילדים במדינת ישראל תחת איום בלתי פוסק מצד סוטים, בני מוות. המחללים את גופם וקורעים את נשמתם באין מציל.

השטן הנורא מוכר לכולנו. מורה בבית ספר, חזן בית הכנסת, קרוב משפחה או עובר אורח חולף.

רוכל חביב או פועל בנין. פעם יהיה דתי ופעם חילוני, פעם רזה ופעם שמן, לעיתים יהיה משכיל ולפעמים אויל מוחלט. פרצופים רבים לו לשטן, אך כשירצה להתל בנו עד הלם ואימה, יבוא בלבוש הנורא מכל. חובש כובע האב ועוטה על עצמו אדרת אם, ילגלג בקול פרוע למשמע נאקות הילד הכורע תחת מולידיו.

דיני משפחה, אמונים בין יתר תפקידיהם גם על הבטחת שלומם של הילדים. על פי דיני משפחה התעללות מינית בילדים, באה לידי ביטוי בצורות שונות. ב

רובם המוחלט של המקרים, התעללות מינית מתבצעת בכפיה, תוך שימוש באלימות פיזית קשה, כאשר לרוב, מנהיג התוקף מניפולציות ולחצים שונים על הקורבן.

לעיתים יציע המתעלל לתוקף דמי שתיקה. אך לרוב ובעיקר כאשר המדובר בילדים צעירים, די באיום על הקורבן בכדי לזכות בשתיקתו. בין שיטות ההתעללות, ניתן למנות קיום מגע מיני, חלקי או מלא, ביצוע מעשים מגונים ומעשי סדום, שימוש בקורבן למטרות פורנוגרפיות או הדחתו לזנות.

דיני משפחה כבר לא גרים כאן

רציתי להתנקם באב, העידה אם מדרום הארץ החשודה כי התעללה מינית בשני בניה. האם הכריחה את הילדים הרכים לצפות עימה בסרטים פורנוגרפיים ולאחר מכן כפתה עליהם לקיים עימה יחסי מין מלאים.

עוד בטרם שככה הסערה, הודה סב ממרכז הארץ באונס נכדתו הצעירה, אשר ביקשה לשים קץ לייסוריה ובאומץ רב סיפרה על שנים של התעללות.

הדוגמאות רבות וכואבות. תיקצר היריעה מלהכיל את כל אותם ילדים, אשר סיוטיי הלילה הם בעבורם מציאות עגומה ומייסרת. נפש אדם לא תשכיל להבין את מוחו המעוות של מלאך החבלה.

לא האמנו שזה יקרה, כיצד יכולנו לשים לב, לא שמענו כלום מבעד הדלת – מלאו ידיינו תירוצים, אך זעקת הילדים שנותרה אילמת, היא העדות לסוד הקטן שהתגלה. היא זו שחשפה את מערומינו ברבים. בהלם החרשנו. אף דיני משפחה נותרו נבוכים. מוכים בתדהמה, נטפח על מצחנו. נכאב, נכעס, נצטער ונמשיך בדהרה אל עבר המקרה הבא. לא נעשה דבר למנוע אותו בטרם יתחולל.

חלילה לנו מפקוח עיניינו אנו חוששים ממה שיתגלה לנגדנו. נרתעים מלהכריז על הסכנה המקננת בקרבנו, חרדים מנבואת הזעם מהצורך להתמודד עם המגיפה הקטלנית.

מכחול השטן מצייר במהירות את הסיוט הבא ואנו בעיגולנו ממשיכים בחדוות חיי סדום ובמנהג אנשי עמורה.

מי ינגב את דמעות הילדים, מי יחבק אותם בלי לתבוע את איבריהם, מי ינער את אבק השנים משורות דיני משפחה. מי מכם יוכל לעמוד ביום הדין ולומר בפה מלא כי מנע סבל מילד רך. מי מכם יוכל לעמוד אל מול ילדיו ביום בו יפקוד השטן את גופם גם הם.

לעשות כל שלאל ידינו לשלבם בחברה. הם עתידנו, הנדחק לתהום הנשיה. באין דורש אותם הם יאבדו, אך חרפתנו לנצח תישאר.