נהיגה בשכרות כמו נהיגה בהשפעת סמים

בשנים האחרונות עלתה משמעותית המודעות לסכנה שבנהיגה תחת השפעת אלכוהול. המחוקק הבין היטיב את החומרה שבעבירת נהיגה בשכרות והחמיר באופן דרסטי את הענישה בגין עבירה זו. 

נהיגה בשכרות היא חמורה לא פחות מנהיגה בהשפעת סמים כאשר למעשה בישראל, המודעות לנהיגה בשכרות גדולה הרבה יותר מאשר המודעות לנהיגה תחת השפעת סמים.

בדיקת שכרות

חלק נכבד מן הבעיה בנהיגה תחת השפעת סמים היא שלמשטרה אין תקציב כדי להלחם בתופעה הזו. בדיקת סמים עולה הרבה יותר מאשר בדיקת שכרות ועל כן נותרה הנהיגה תחת השפעת סמים – תופעה קטלנית ביותר, ללא מענה. לעומת זאת, בדיקות שכרות מתבצעות כל הזמן והן שכיחות ביותר.

כאשר אתם יוצאים לבלות ושותים, אל תתיישבו במושב הנהג. תנו למישהו אחר שלא שתה לנהוג.

אין כל הצדקה לכך שתסכנו את חייכם ובמיוחד את חייהם של אחרים. מעבר לזאת, כפי שאמרנו, בדיקות שכרות הן שכיחות ביותר ואם תימצאו כמי שנהגו בשכרות ייגזר עליכם עונש של פסילת רישיונכם לתקופה של שנתיים לפחות.

ישנן שתי בדיקות לבדיקת שכרות כאשר בכל אחת מהן מדד שונה לבדיקת רמת האלכוהול בגוף:

1.בדיקת דם – כאשר מבוצעת לנהג בדיקת אלכוהול באמצעות בדיקת דם הוא ייחשב כנוהג בשכרות אם רמת האלכוהול בדמו תהיה גבוהה יותר מ – 50 מיליגרם אלכוהול ב – 100 מיליליטר של דם. שוטר רשאי לדרוש מנהג לעשות בדיקת דם רק במקרים בהם התרחשה תאונת דרכים או במצב שבו לשוטר יש חשד סביר כי הנהג עובר עבירה של נהיגה בשכרות.

2. בדיקת ינשוף – במסגרת בדיקה זו ייחשב אדם לשיכור אם בליטר אוויר נשוף נמצאו יותר מ – 240 מיקרו- גרם אלכוהול. בניגוד לבדיקת דם, את בדיקת הנשיפה על ידי מכשיר הינשוף, יכול שוטר להורות לנהגים לבצע גם מבלי שיידרש לחשד ספציפי לגביהם.

עונש מינימאלי לנהיגה בשכרות

במסגרת המדיניות הקשוחה וחסרת הסובלנות לנהיגה בשכרות, קבע המחוקק כי בעבירה של נהיגה בשכרות, על בית המשפט לגזור על הנאשם פסילת רישיון של מינימום שנתיים.

המחוקק הותיר לבית המשפט שיקול דעת מסוים וקבע כי בית המשפט רשאי בנסיבות מיוחדות שיירשמו, להורות על פסילת רישיונו של המורשע בעבירת נהיגה בשכרות לתקופה קצרה משנתיים, קרי, היא תקופת המינימום.

בתי המשפט אינם נוטים לעשות שימוש רחב בשיקול הדעת שנתן להם המחוקק משתי סיבות:

1. שיקולי מדיניות – בתי המשפט פועלים יחד עם המחוקק להוקעת התופעה החמורה הזו של נהיגה בשכרות. בתי המשפט שותפים להשקפה כי יש להחמיר עם נהג אשר נסע בשכרות בכל חומרת הדין למען יבינו נהגי ישראל את החומרה שבמעשה ולמען צמצום הקטל בדרכים.

2. שיקול דעת מצומצם – שיקול הדעת אשר העניק המחוקק לבית המשפט להפחתת העונש הוא שיקול דעת צר ביותר שכן מדובר רק "מטעמים מיוחדים". לפיכך, בית המשפט לא יכול לבצע הבחנה אמיתית, יומיומית בין סוגים שונים של נהגים, בין מקרים חמורים יותר וחמורים פחות.

חשוב לזכור – נהיגה בשכרות היא מסוכנת וקטלנית בדיוק כמו נהגיה תחת השפעת סמים. אין כל ספק שהגיעה העת להתייחס לעבירה הזו במלוא החומרה הנדרשת ולהפנים שאת הקטל בדרכים ניתן למנוע.