משפט רשלנות רפואית – החולה מת

אני מתנצל, עשינו כל מה שיכולנו, אבל לא הצלחנו לעזור. המשפט הזה המככב דרך קבע בכל סדרת טלויזיה או סרט המתעד את המתרחש בין מסדרונות בתי חולים ומרפאות, אינו פרי דמיונם של תסריטאים וסופרים מוכשרים.

לרבים העוסקים במקצוע הרפואה, המשפט הזה הוא חלק יום יומי מעבודתם. מעין חובה מקצועית טראגית המגלמת מדי יום את הפרדוקס הגדול שיש במקצוע הרפואה, העוסק באחת בשני תחומים כה שונים המשמשים בעירבוביה, על אף התהום הפעורה ביניהם. חיים ומוות.

רשלנות רפואית – אין לא רוצה יש לא יכול

רופאים רבים נתקלים במהלך שנות עבודתם במקרי מוות של מטופלים. גורמים רבים עלולים להביא למותו של אדם ומסדרונות בתי החולים מלאים חולים הסובלים ממגוון בעיות ומחלות.

לעיתים צעירים הם החולים. פעמים הם ילדים רכים. פעם הם סובלים ממחלה סופנית חמורה ופעם מזיהום קל. לעיתים המזור למחלתם כרוך באישפוז ארוך ומתיש ולעיתים הם משוחררים לביתם תוך זמן קצר ושבים במהירות לשגרה המבורכת.

בתי החולים, אשר כשמם מלאים בחולים למודי סבל ומכאוב, מאכלסים בקרבם גם יולדות אשר אין ספק כי לא חולות יקרא להם, אלא נשים מאושרות אשר זקוקות ליד רפואית מסייעת שתקל עליהם את התהליך הגופני הכרוך באושרם.

אך למרות זאת, המשותף לכל החולים גדולים כקטנים, בעלי מחלות חמורות יותר וחמורות פחות, יולדות, חולים קשישים ופגים צעירים בתא האינקובטור, הוא שכולם מופקדים בידי הרופאים המטפלים בהם.

נפשם של כל החולים מוטלת בידיהם של אותם לובשי חלוקים, אשר קיבלו מתוקף עבודתם את הסמכות לטפל בהם ואת החובה לעשות כל שלאל ידם לסייע לאותם סובלים וחולים אשר השליכו עליהם יהבם.

ברם, על אף רצונם הרב של הרופאים לסייע לאותם חולים, עדיין במידת מה ידיהם של הרופאים כבולות. לא מחוסר רצון הם עושים זאת, ודאי שלא מתוך זילזול גס בחולה או במקצוע הרפואה. האזיקים הכובלים את ידיהם, אינם אלא יכולתה המוגבלת של הרפואה לסייע בכל מקרה אשר מובא לפניה.

הרפואה היא מדע מתפתח ולמרות שהצליחה להגיע להישגים מעוררי התפעלות המצילים יום יום חיי אדם היא עדיין מוגבלת ביכולתה.

נכון, יש מקרי רשלנות רפואית ותקלות שונות וכואבות מתרחשות לעיתים תחת ידיהם של עושי המלאכה, אך ברוב המקרים, נקרע של הרופאים בין הרצון הרב לסייע לכל חולה, לבין היכולת המוגבלת שיש בידיהם לעשות זאת.

רשלנות רפואית בלי אשמים

רופאים לא יודעים הכל. קלישאה מעליבה אומנם, אך אם אינה נאמרת בהתרסה ארסית ופוגעת ניתן גם בה לראות מידה של הגיון.

רופאים לא יודעים הכל כי אין ביכולם לדעת הכל. אומנם הם מצילי נפשות, אומנם יש בידם להציל חיי אדם או לקבוע את מותו ובידם נתונה במקרים רבים חרב הגורלות, אך עדיין אין הם יודעים הכל ואין בידם מטה קסם לרפא כל חולי.

אשמת רשלנות רפואית, מוטחת לעיתים ברופאים, אשר לא הם האשמים האמיתיים במצבו של חולה או אף חלילה במותו.

אין באשמה זו כל צדק. מותו של אדם כואב ומכמיר לב וגם סבלו של אדם אינו דבר המובן מאליו במיוחד אם צעיר הוא וטרם טעם את חוויות החיים.

אך כנגד הרצון האנושי שאינו גבול להצלת האדם ולהקלת מכאוביו, עומדים מחסומים טכנולוגיים רבים, שעלולים לעיתים להתפרש כחוסר רצון או חוסר יכולת של הצוות הרפואי, או גרוע מכך להיחשב רשלנות רפואית. מחסומים לגיטימיים, שעלינו להכיר בהם ולקבל אותם.