דיני תעבורה – משפט נוער נוהג

במדינות רבות ברחבי העולם, אין כל חובה ללמוד נהיגה אצל מורה. כל מי שחשקה נפשו ברשיון נהיגה יכול ללמוד נהיגה בצורה עצמאית וכל עוד יוכיח מיומנויות נהיגה במבחן הנהיגה הסופי יקבל את הזכות להימנות עם האוחזים בהגה.

על פי דיני תעבורה בישראל, בניגוד למדינות אלה קיימת החובה לרכוש את מיומנויות הנהיגה אצל מורה המוסמך לכך מטעם משרד התחבורה ואין החוק מכיר בשיטות לימוד פיראטיות – עצמאיות, הגם אם הן לעיתים עשויות להיטיב עם המתלמד.

בנוסף בניגוד לשאר המדינות בהן מותרת הוראה עצמאית של נהיגה בהן אין כמעט הגבלה לגיל בו רשאי התלמיד להתיישב בכסא הנהג, בישראל ישנו סף מינימום הקובע את הגיל בו מותר להתחיל ללמוד נהיגה.

דיני תעבורה יש חוק כזה

לימודי הנהיגה מתבצעים בשני מישורים. המישור העיוני, הכולל את מבחן התיאוריה המורכב משאלות בנושאי שלטי הכוונה, זיהוי תמרורים ומכונאות בסיסית. והחלק המעשי המתבצע בכבישי הארץ וכולל רכישת מיומנויות נהיגה, תוך תירגול הנהיגה בזמן אמת בתנאי דרך אמיתיים.

המורה היושב ברכב, נעזר להבטחת ביטחון היושבים ברכב הלימוד, בדוושות האצה ובלימה בדומה לדוושות הנמצאות תחת רגלי התלמיד, באמצעותן הוא שולט ברכב כרצונו, במקרה של סכנה או לצורך הלימוד.

דיני תעבורה מחייבים כל בעל רשיון נהיגה, צעיר כבוגר לעמוד בטרם יגש למבחן הנהיגה במספר מינימום של שיעורים. אולם יש ותלמידים נעזרים במספר שיעורים רב מהמקובל על מנת להבטיח את הצלחתם ביום המבחן.

לאחר שעמד התלמיד בהצלחה במבחני התיאוריה, הוא רשאי לגשת למבחן הטסט, בו יבחנו מיומנויות הנהיגה שרכש. אורכו של הטסט נע בין רבע שעה לארבעים דקות, כאשר יכולת התלמיד נבחנת במגוון רחב של מקרים וסיכונים.

עם זאת, במקרה של טעות שאין עליה כפרה ומחייבת הכשלת התלמיד רשאי הבוחן לעצור את מבחן התלמיד מלהמשיך במבחן, שכן דרכו סלולה בחזרה אל הכסא המרופד ברכב הלימוד.

במידה והתלמיד עבר בהצלחה את מבחן הנהיגה, הוא מקבל רשיון. אך בטרם יוכל לנהוג בצורה עצמאית הוא חייב פרק זמן לנהוג עם מלווה – נהג ותיק, שיסייע בידו את ההשתלבות בכבישים ורכישת המיומנות הנדרשת.

דיני תעבורה מתחילים מהבית

חלק ניכר מתאונות הדרכים, בא כתוצאה מנהיגה בלתי שקולה ובלתי זהירה, לעיתים ללא כל צורך וסיבה ומרבית הנפגעים הם צעירים בעיקר בשנותיהם הראשונות כבעלי רשיון. הצעירים המקבלים עם עצמאותם המרעננת, גם את מפתחות הרכבים, נוהגים במקרים רבים בצורה חסרת אחריות, כשהם עוברים באדיקות על כל סעיפי דיני תעבורה ומסכנים את עצמם ואת שאר העוברים בכביש.

הפרסומים הרבים באמצעי המדיה, כמו גם דמויות ציבוריות המשפיעות על הילדים בתחומי תרבות נוטלים חלק גם הם במלחמה במיגור עבריינות התנועה על ידי צעירים אולם לרוב ללא הצלחה.

מורה מוסמך, מבחן מיומנות, מספר שיעורים מינימלי, כל אלה הם אמצעים יעילים להבטחת מיומנות הנהיגה של התלמיד, אך לא די בהם. טוב יהיה אם חינוך לנהיגה זהירה ובטוחה יחל בשלבים מוקדמים יותר. עוד מגן הילדים, עלינו לשנן לילדינו את חובת הזהירות בדרכים גם כנהגים וגם כהולכי רגל.

לא די באמצעי אכיפה. אין תועלת רבה בענישת אדם שישוב לסורו ברגע שיוכל. הסכנה הטמונה בכביש אין בה כדי להרתיע את הנהגים הצעירים וגם הענישה לא תועיל להם.

חינוך לנהיגה בטוחה, אין משמעותו פשרה באכיפה ובטח שאין הדבר בבחינת חנוך לנער על פי דרכו. יש בכך יתרון משמעותי, שעשוי ברבות הימים לסייע במניעת תאונות הדרכים.